יום שבת, 24 באוקטובר 2015

קאמבק

התגעגעתי אז באתי

התגעגעתי לשבילים הפתוחים

לאוויר הנקי

התגעגעתי לעצמי

לשער המתבדר ברוח

(כבר אין שער, זה מה שמבדר...)

לברחשים בפה

לזיעה בעיניים

לטפס על ההרים כי הם שם

(ובגלל שהמאמן אמר שצריך)

לכבוש עוד פסגה ואז לרדת

צעד אחר צעד

והנשימה מהירה

והדופק עולה

איתו עולה החיוך

אני כבר לא מתגעגע

רק מחכה לריצה הבאה

אז מניח אזניות וירטואליות על האוזניים

ומדליק את המחשבות

אני צועק אותן

ולוחש אותן

וצוחק ובוכה אותן

והמחשבות רצות לי בראש

אבל אני לא מוותר

לא תשיגו אותי אני אומר...