יום ראשון, 11 במאי 2014


הוא היה אלוף העולם!

לא חשוב במה ואיך העיקר להיות אלוף העולם, לטוב ולרע.

עוד בגן הוא היה הכי גדול ובשביל זה התעכב עם העליה לכתה א',

הוא היה הכי יתום בגן ואח"כ גם בבית ספר.

הוא היה אלוף העולם בלדחות, את בית ספר ואת הבגרויות, הרי יש לו את כל החיים לפניו...

הוא היה אלוף העולם בתירוצים, אם זה תירוצים על ציונים במבחנים

 (במידה ולא היה לא תירוץ והוא הגיע לכיתה) תמיד צריך להיות הכי ולא משנה במה,

החייל שמשרת הכי רחוק מהבית או שגר הכי רחוק מהבסיס, שמקבל את כל השיבוצים הכי הזויים 

ובסופם גם קיבל גם תאריך שחרור שכולם קינאו בו, 

התחתן הכי מוקדם וחזר למושב, הפך לאבא הכי צעיר ועוד לתאומים ועדיין היה אלוף העולם בתירוצים.

למה לבצע עכשיו אם אפשר לדחות? אז לא קמים בבוקר, כבר נמצא לזה סיבה,

אז נעלה קצת במשקל, הרי זה קורה לכולם אחרי החתונה ועדיין להיות ראשון!

היה מחליט לצאת בבוקר לרוץ, קם ומצחצח שיניים, מתלבש ושותה קפה, עובר בשירותים כמובן,

יוצא החוצה ומאפס את השעון, מכבה את השעון וחוזר למיטה, נחשוב על תירוץ אחר כך...

לכל כישלון היה לו תירוץ, בתחרות או בשגרה תמיד היה משהו בשרוול, 

או כמו שאומרים, שטויות! הוא אף פעם לא השתמש בביטויים שכולם אומרים, אולי כי לא ידע להשתמש בהם 

בזמן ובעיתוי ואולי כי חשב שזה נדוש, היו לו ביטויים משלו.

ויום אחד פשוט נגמרו לו התירוצים!

הוא התחיל להיות יעיל בעבודה ואפילו לקבל פידבקים חיוביים, 

בבית אפילו תיקן את האופניים של הילדה שחיכתה להם חודשים.

ועל המסלול...

אימון עליות, המאמן נותן את הבחירה לבצע חמש או שש פעמים,

כשהגיע למעלה בפעם החמישית נשבע שזאת הפעם האחרונה,

אבל כשחזר לנקודת ההתחלה הוא לא מצא תירוץ מספק למה לא לעלות שוב, אז הוא עלה...

כשהשותפה הקבועה ביקשה שיגיע לריצה ביום שישי הוא לא מצא תירוץ וקם ברבע לחמש למרות 

שישן רק ארבע שעות בלילה, אבל כשאשתו ראתה אותו לבוש היא שאלה אם הוא יוצא לרוץ ולמה , 

לא הייתה לו תשובה וכשהיא ביקשה שיחזור לישון לידה הוא לא היסס וחזר למיטה החמה ולחיבוק האוהב.

אני ארוץ מחר הוא אמר, זה לא תירוץ זה אילוץ שכנע את עצמו!

כשקם בבוקר למחרת, ביום שבת בחמש הוא חיפש סיבה להישאר במיטה, חולשה כלשהי,

אולי כאב, אבל הוא לא מצא, אז הוא יצא לרוץ וחזר מאושר!

הוא הבין שבשביל להיות אלוף העולם צריך לנצח את כולם, במיוחד את הקרובים והחשובים לך.

ולזה אני לא אסכים, לא היום.

אז אני מוותר על אליפות העולם וחוזר לאיזון העולם...

הלכה האליפות, חזרה השפיות!


כמובן שיר לסיום