יום שישי, 2 במאי 2014


כשמתחילים לרוץ במרחקים הקצרים יחסית הכל זורם, 

השמיים כחולים והציפורים מצייצות אתה/את "נותן/ת בראש" וההרגשה היא שאפשר לרוץ ככה לנצח,

 כשהריצה נגמרת החולצה בקושי לחה מזיעה ואפשר להמשיך לבית הקפה הקרוב בבגדי הג'וגינג כאילו 

זאת סתם אפנת ספורט אעלק אלגנט ...

 כשהמרחקים עולים מתחילות תופעות שהשתיקה יפה להן, אבל יופי זה לא הכל בחיים 

ואני החלטתי לא לשתוק! לא נשכח ולא נסלח!

גם אני איתי מן, קרבן התעללות של בגדי הדרייפיט הסינתטיים...

אני יודע שלא כולם סובלים מהתופעה  אבל הרוב מכירים בה.

כשחולצת הדרייפיט נרטבת מזיעה ומתחככת על הגוף ובעיקר על הפטמות התוצאה היא כמו של עבודה

עם נייר שיוף, שמעתי על רץ שסיים מרתון וברכב המאסף הגיעו הפטמות שלו...

ויש לזה פתרונות, משחות כגון בודי גלייד ווזלין, פלסתרים או לרוץ בלי חולצה.

אחרי שהרסתי חולצות עם ווזלין (מביך להסתובב עם כתמים שנראים קידוחי הנפט בגולן)

והבודי גלייד לא עזר נותרו שתי אופציות, לרוץ בלי חולצה (אבל עם סוודר) או פלסתרים.

נחשו מה בחרתי?

אז זה כבר נהיה נוהל, כל ריצה בלי התחשבות בטווח אני עם פלסתרים!

אם כך מה הבעיה? הבעיה היא כשנמצאים רחוק מהבית ואין פלסתר ואני מתבייש לבקש

בקבלה בבית הארחה במצדה פלסתר מערכת עזרה ראשונה...

בעיקר כשמדובר בשעה חמש בשבת בבוקר...

אשתי אומרת שמגיע לי לסבול, או בציטוט "אתם הגברים תמותו מבושה ולא תלכו לבקש..."

שטויות, אני לא סובל.... זו את שלא מצליחה לישון כשאני צורח מכאבים במקלחת...

אז מה עושים? מאלתרים!

מצאתי תחבושת היגיינית (לא שלי) וחתכתי חתיכות קטנות שמתאימות לגודל הנדרש,

כמובן שצריך להיזהר, לא היינו רוצים לתלוש את כל השער באזור בסיום הריצה...

בתכנית היה רשום 14 ק"מ בתוואי הררי אז אמרתי שאם בית ההארחה נמצא למעלה והכביש למטה,

אז ארד לכביש תשעים לכיוון ים המלח ואטפס חזרה מספר פעמים לפי הק"מ הנחוץ,

זאת חוויה מעצימה לטפס ולראות את השמש עולה מאחורי המצדה...

ואז לאט לאט אני מרגיש את זה מגיע, תוך כמה דקות אני מרגיש את האלתור שלי נודד בחולצה לאזור הכתפיים,

 לגב וחזרה ופוף, נעלם...

כמו כוכב מערבון שנורה ומרגיש את פצע הירי וכתם הדם מתפשט באטיות ואז הוא אומר כמה שזה שורף...

מי שלא מכיר את התופעה נבהל, זה נראה באמת כמו שני פצעי ירי...

ההחלטה להמשיך לרוץ קשה, אך אני מבין שזהו מבחן גבריות שמהר מאוד הופך למבחן הישרדות.

האמת שזה הסיח את דעתי מהקושי של הריצה,

כל הריצה אני אומר לעצמי שזה שווה את הסבל שיבוא אחר כך (אין דבר ששווה את הסבל הזה!)

מזל שרצתי עם חולצה אדומה, זאת פעם ראשונה שהבנתי למה טוב הצבע האדום...

כמובן שסיימתי את הריצה, כמובן שנשחקו לי הפטמות, 

כמובן שהכי נורא זה במקלחת כשהזיעה נכנסת לפצע...

את הריצה הזאת אני לא אשכח בקרוב, לפחות עד שיגלידו הפצעים...

נשים, אתן בטח אומרות עכשיו "אוי אוי אוי, כשאני הנקתי..." די! יש לכן מונופול על צירי לידה, שחררו...

זה שלנו!

ולכם הגברים שלא סובלים מהבעיה, אתם קוראים לעצמכם גברים?


*מי שיפתח חזיות לגברים יציל לפחות נפש אחת בישראל. (שלי)

*למה בכלל אני צריך את הפטמות? איזו תועלת הן מביאות? אההה, כמו התועלת של יתוש...

*למכירה זוג פטמות תואמות עם שפשופים בפרונט...

***השמש בכלל עולה באזור ים המלח במזרח (מעל ים המלח סימה...)

זאת אומרת מעל הרי אדום זה פשוט נשמע לי יותר רומנטי...  


שיר לסיום