יום רביעי, 4 בדצמבר 2013


לא ממש ידעתי איך להתחיל את הפוסט הזה,

מצד אחד הוא לא אישי, מצד שני הוא מעדות אישית.

בקיצור התחלתי!

סיפרתי כבר בפוסטים קודמים על הנסיבות שהובילו אותי להצטרף ל"מועדון ריצה גליל עליון".

אבל האמת היא שיש הרבה מעבר לזה,

אני אחד האנשים הביישנים שאני מכיר, 

מן הסתם הרי אם אני ביישן ואתה ביישן איך נכיר?

והאילוצים (תירוצים כמו שעמי ואני נוהגים לכנות אותם) שדחפו אותי להצטרף לקבוצה 

הם קודם כל להכיר אנשים חדשים, להגיע נקי ללא היכרות מוקדמת 

וללא חומר רקע, דף חלק.

שישפטו אותי כמו ובזכות מי שאני, לא בתור הבן של, או חבר של, או כל הקשר אחר.

המפגש הראשון היה מביך כמובן, אני עם חולצה של "רצי רמת הגולן" הצהובה,

בטיילת שהיא מעוזם של הרצים האדומים מהגליל 

ולא מספיק שלבשתי את החולצה הלא "נכונה", המאמן מציג אותי קבל עם וקבוצה.

אני מחייך בנונשלנטיות כמו שאני לא יודע ומנסה להיראות הכי "קול"...

החשש הגדול היה איך אני, הפישר שרק עשה את צעדיו הראשונים בריצה

ארוץ כתף אל כתף עם שועלי ריצה ותיקים ומנוסים, כמו שהם נראו לי לפחות באותם ימים.

לאט לאט הבנתי ש"השד" לא נורא כל כך.

ושהרצים שנראו לי מקצוענים למכביר וגם נראו לי כל כך יותר גדולים ממני 

(או שאני נראיתי קטן בעיני)

הם למעשה חובבנים בדיוק כמוני ודי נחמדים למען האמת.

הקבוצה "עיכלה" אותי מהר יותר ממה שאני "עיכלתי" אותה.

עם הזמן (הרבה זמן) הבנתי שכל דבר כמעט שאני חווה בריצה,

קשיים פיזיים ומנטלים, פציעות, וכל הדברים הנגזרים מהם עוברים על כולם,

גם על הרץ הכי מוכשר, שרץ כבר שנים עוברים משברים,

עליות וירידות יש לכולם מסתבר, רק שכל אחד מתמודד אתם בצורה הייחודית לו.

אני למשל  מצוין עם מצבי לחץ, אני מקבל אותם כל כך יפה כך שהם מתנחלים אצלי לתקופות ארוכות,

כמו אורח שלא מבין רמזים וכשאתה אומר לו שאתה הולך לישון הוא אומר:

 "אל תדאג, אני נועל ומכבה אורות"...

בקיצור מצבי לחץ אצלי הם סיבה מצוינת להילחץ.

וכשאתה מבין שאתה לא לבד בסיטואציה זה מוריד קצת את מפלס הלחץ.

וכל דבר שעובר עליך כבר עבר ועובר גם על אחרים,

חלק מדברים על זה או מנתבים את זה למקומות חיוביים וחלק הם כמוני,

אבל אני לא דוגמה, ככה לפחות אמרו לי תמיד...

בנימה קצת יותר אישית לחבריי לקבוצה:

אנחנו ביחד ברגעים רגישים ופגיעים אחד של השני,

בדם ביזע ובדמעות פשוטו כמשמעו, בטוב ובפחות טוב.

 אני שמח בבחירה שלי להיות אתכם בסיטואציות האלה.

זאת קבוצה מיוחדת במינה וכל מי שישאל אותי יקבל המלצה חמה להצטרף!

אין שבלונה מסוימת למי מתאים, 

הקבוצה היא כור היתוך מדהים של אנשים מצבעים וגוונים שונים,

אשר להם לכאורה משותפת רק האהבה לריצה,

אבל ככל ש"מקלפים" את הקליפה מכל אחד ואחד מגלים שאנחנו מאוד דומים, 

ממש נשמות אחיות!

איך אפשר בלי קצת רגשי? אני אוהב אותכם מאוד!

אתם בשבילי משפחה שנייה.


*בהזדמנות הזאת המון מזל טוב והרבה אהבה ללירון ולמתן להולדת הבן,

שתזכו לגדלו לתורה (ריצה) לחופה ולמעשים טובים.... משהו כזה.... :-)

 והרבה אהבה מכולם!