יום שלישי, 1 באוקטובר 2013

אני לא בנאדם חברתי,

 מסיבות שונות שעוד מנותחות ע"י פסיכולוגים מומחים יש לי דחף להישאר זאב בודד

ופולני, לבד ובחושך אאווווווווווו.....


בחודשים הראשונים שלי כרץ מתחיל הייתי רץ לבד ורק לבד!

לא הבנתי איך אני אמור להתרכז כשאדם "זר" נושם לידי וכל כך בקול...

חוץ מזה האמנתי שכל אחד צריך לרוץ בקצב האמתי שלו ולא להיגרר לקצבים שלא מתאימים לו.

עבר זמן וירדה לי המוטיבציה לרוץ לבד, חוץ מזה שהצטרפתי ל"מועדון ריצה גליל עליון",

באימונים הקבוצתיים מאוד מקובל ששניים או יותר שרצים בקצב דומה מבצעים את האימון ביחד.

התמזל מזלי והיה מישהו שרץ בדיוק כמוני, רץ מחונן עם כל הנתונים לקחת פודיום כמעט בכל אירוע ריצה!

טוב אני מגזים, זאת הייתה בחורה אבל כל השאר נכון,

בחורה שחנכה אותי במועדון והאכילה אותי אבק בטיילת...(תודה לירון)

אז למדתי להיות חברותי, לכבד את הפרטנרים שלי בריצה ולא לעכב אותם יותר מידי.

קצת רקע על האימונים הקבוצתיים,

האימון בטיילת מתנהל בצורה כזאת, מגיעים כמה דקות לפני השעה המיועדת של תחילת האימון, 

מדברים קצת, יוצאים לחימום של 10-12 דקות, מדברים קצת.

מבצעים תרגילי ריצה לחימום המפרקים, שימון החלקים הנעים ומתיחת המפשעה שתשתחרר מאוחר יותר...

אה, מדברים קצת תוך כדי...

ואז המאמן מטיל את הפצצה,

 היום תרוצו 500ים, 1000ים, פירמידה, או כל סוג אחר של אינטרוואלים.

קריאות שבר נשמעות ברחבי העיר והחבר'ה מפקידים צוואות אצל העו"ד ש"במקרה" עבר בסביבה...

עומדים על קו הזינוק ומחכים,

ספק אם לראשון שיצא, ספק אם למאמן שיגיד שזאת הייתה בדיחה (משום מה זה לא קורה בד"כ)

התחלנו...

המקטע הראשון הוא הכי קל לביצוע, עד שאתה מפנים שזה אחד מתוך שישה שבעה או יותר...

משום מה המהירים יותר ממתינים שכולם יצאו ורק אז יוצאים ועוברים את כל השאר בבאז מטורף...

בכל מקרה אם חשבתי שלרוץ עם עוד מישהו זה מלחיץ מה תגידו על לרוץ עם המאמן??

תוך כדי האימון המאמן משתדל לפגוש את כולם על המסלול ולדרוש לשלומם,

כמו במבחן מאמץ לקחת מדדים ולראות שכל מי שיצא גם יחזור, בחתיכה אחת...

ברי המזל זוכים גם לליווי ארוך יותר.

מרחוק אני רואה שאני עומד ליפול למארב ואני אומר בלב "שלא ירוץ איתי, בבקשה שלא ירוץ איתי"...

המאמן: "מה קורה? באתי לרוץ איתך"

אני: "בכבוד  רק אל תרגיש לא נעים, אם אני מעכב אותך אתה יכול לעבור קדימה" (זה אף פעם לא משכנע)

אני אגיד לכם, אם הייתי רץ עם מכנסיים הייתי עושה במכנסיים!

באופן קבוע המאמן רץ חצי צעד לפני ואז אני מגביר קצב כדי ליישר איתו קו,

בכל זאת לא נעים, רק בשבילי הוא בא וככה אני גומל לו?

אז אני פותח צעד כדי לעמוד בקצב ושוב הוא חצי צעד לפני, זה מעגל קסמים שלא נגמר,

כמו שני קנייתים שמתמודדים על המקום הראשון באליפות חשובה...

בסיום האימון אני מסתכל על הרצפה כדי לוודא שהרגליים שם

ומיד מחפש משהו יציב להישען עליו לפני שאני מתמוטט...

זה כמו שאתה סוחט לימון עם היד וחושב שהוא גמור, שאי אפשר להוציא ממנו עוד כלום.

ואז אשתך שולפת מסחטת לימונים ואומרת לך אתה רואה, יש עוד מלא מיץ...

ככה אני מרגיש בסיום, שנתתי באימון את כל מה שיש והיה לי,

 אבל כנראה שצריך מסחטה בשביל להוציא ממני לימונדה עסיסית!




*תענוג לרוץ איתך  coach!

*תמיד כשאתם חושבים שנתתם את הכל, יש עוד קצת לתת...

*שתי כוכביות נראו לי מעט מידי אז הוספתי עוד אחת...