יום שלישי, 13 באוגוסט 2013



אני איש של חורף,

לא סתם יש לי פרווה, חייבת להיות לזה סיבה הגיונית...

 גשם שיורד, קור מקפיא או סתם יום סגרירי הם כוס התה שלי...

כשאני צריך לצאת לרוץ בגשם אני פשוט מתלבש קצת יותר חם ויוצא.

מה זה לבוש חם? תחתון דרייפיט, טייץ ארוך, חולצת קומפרשן ארוכה צמודה,

 חולצת דרייפיט קצרה, מעיל גשם, כובע מנדף זיעה, גרביים זוג או שניים, כפפות בעת הצורך,

שכחתי משהו?  איך הולכים לשירותים עם כל זה? אין צורך, ממילא הכל רטוב כבר...

וברגע שיצאתי אין דבר שיעצור אותי.

ריצה בגשם זה אחד הדברים האהובים עלי, הניסיון לתפוס טיפות עם הפה

והמרד הזה של "אני נרטב ולא אכפת לי" (אמא)

הייתי יכול לעצור פה, אלא מה?

אנחנו חיים בישראל, רוב השנה חם פה (לפחות מבחינתי)

אם יכולתי, הייתי נכנס למערה והולך לישון עד שיחזור החורף.

עבורי הקיץ הוא סבל מתמשך, אין שעה ביום שאני לא מזיע!

מזיע יותר או פחות זאת פונקצייה של אחוזי לחות ומאמץ גופני.

אני קם בבוקר לרוץ ומבחינתי אני כבר צריך השלמת אלקתרוליטים מהלילה.

אני לובש כל הזמן חולצות דריי פיט(וכפות הרגליים באמת יבשות)

או כמו שהן נקראות בעברית "חולצות מנדפות זיעה".

וזה באמת עובד, הן מנדפות זיעה, 

בעיקר מהסביבה אליי...

מתחיל אימון וכאילו אני בכלל טריאתלת ויצאתי בדיוק ממקצה השחייה...

אבל אני בכלל לא אוהב מים, מזל שזאת רק זיעה!

בריצה ליד מקורות מים בעיקר קיימת תופעה מטרידה,

 תמיד כשאתה חושב שכבר עקפת אותה היא מפתיעה עם וולה לפנים!

 הברחשים- עיניים, פה , אוזניים, יו ניים איט!

אוזניים סבבה, קצת זמזומים וזה נגמר.

פה גם לא נורא, שומרי הכשרות יאהבו את זה פחות, אבל יכול להיות גרוע יותר (עטלפים למשל)

הצרה האמתית היא העיניים, הנבלות מזהים את האישון  ורואים מטרה לנחיתה,

וזה כמו מלכודת דבק עבורם...

בשילוב עם זיעה מלוחה שנכנסת כשדוחפים את האצבע בניסיון חילוץ של המסכן

אפשר לשוות את ההרגשה לסוג של עינוי סיני מהמשובחים ביותר.

ריצה בעיניים עצומות פותרת את הבעיה ומייצרת כמה אחרות...

ניסיתם לרוץ לתוך גדר תיל או פרה? זה ממש בולם אותכם...

אפשר לרוץ עם משקפיים, לא תמיד נוח ולא לכולם מתאים לרוץ עם משקפי שמש באמצע הלילה.

למרות שזאת יכולה להיות מחווה יפה לסטיבי וונדר...

עוד צרה בקיץ היא עניין השתייה, כמובן יש כאלה "גמלים" 

שאין להם צורך במים  בריצות של פחות משעתיים,

ממש מעצבנים, הם בדרך כלל גם רצים מהר ומעורטלים!

אצלם זאת הזיעה שמנדפת את החולצה...

אצלנו האנשים "הנורמליים" יש צורך במים והרבה!

ולא, מים בברך לא יעזרו פה...

נשיאת מים נעשית בדרכים שונות, חגורות עם בקבוקונים,

תיקי גב דוגמת "קמלבק" (דבשת גמל) 

  עם קשית שתייה וכמות מים להשקות אקליפטוס.
והשיטה הפרימיטיבית נאד מים (לא אברום)

פחות נוח, פחות אלגנטי, מאוד ווינטג'...

מתי לרוץ?

את הריצה מומלץ לתזמן לשעות היממה הרבות שבהן אין עומס חום.

מבחינתי זה אומר בנובמבר...

וקצת יותר רציני, בין שקיעה לזריחה עם שעתיים לכאן או לכאן (2 לפני שקיעה או 2 אחרי זריחה)

מעבר לזה=לא כיף!

מומלץ לסיים את הריצה במקור מים- מעיין, נחל, בריכה, מכונת כביסה!

גם מרענן, גם משחרר את השרירים וגם חוסך מקלחת!

יש סברה שאומרת שאם הצלחתם לשרוד את הריצה בחורף, הכל קטן עליכם.

אצלי זה הולך הפוך, בקיץ זה עניין של הישרדות, רק לא להתייאש.

אני גם צובר מסה כדי לאבד אותה בין השלוליות והמוטיבציה מגיעה גם מצליחת הקיץ בשלום יחסי! 

לסיכום, הקיץ מאתגר את הגוף ואת הנפש, זאת לא סיבה להפסיק לרוץ! (אני צריך לשנן את זה...)


*פוסט זה נכתב במזגן!

*עם זיעה ויתושים בעיניים...

*אל תעשו מה שאני ניסיתי, לחבר את הפוסט הזה עם פוסט הבירה,

 להוציא שמרים מהקמלבק, על גבול הבלתי אפשרי!